כך נבנה מחדש את

החברה הישראלית

השישה באוקטובר, ערב שמחת תורה, תמונת מצב

  1. ניכור והיעדר ליבה משותפת – משבר זהותי, ערכי וחברתי עמוק והיעדרהּ של ליבה מוסכמת לגבי אופייה של מדינת ישראל וייעודה. היעדר בסיס משותף ייצר חוסר יכולת של הקבוצות השונות לפעול יחד אל מול האתגרים הביטחוניים והאחרים הנוגעים לכלל אזרחי המדינה.
  2. מלחמת אזרחים קרה – אווירה של אלימות ואיבה ברחוב, ברשתות ובכנסת, המתודלקת על ידי פוליטיקאים, תקשורת וחמש מערכות בחירות. המאבק סביב מערכת המשפט הפך למלחמה על אופיה של המדינה, איים על שלמות הצבא והחליש את המערכת החיסונית הישראלית. אותה אווירה ציבורית הביאה לייאוש מהחיים המשותפים וקריאה לחלוקת ישראל לאוטונומיות.
  3. חוזה נפרד לכל שבט ועידוד מובנה של סקטוריאליות –  בישראל לא קיים חוזה חברתי אחד, אלא ארבעה חוזים השונים זה מזה במהותם. מערך החובות והזכויות של האזרחים בישראל משתנה בהתאם לזהותו השבטית של הפרט: השירות הצבאי, מערכות החינוך, הדיור, התחבורה והביטחון האישי כולן תלויות בזהות השבטית. גם שיטת התקצוב בישראל מעודדת היבדלות והפרדה, וככל שגרעין השבטיות מובחן וקשה יותר – תקצובו של השבט  גבוה יותר. כתוצאה מכך, כל שבט חש שעליו להילחם על התקציבים שיגיעו אליו והשאיפה ליצירת בסיס ישראלי משותף לא נמצאת בראש מעייניו.
  4. פירוק הברית הציונית – הציבור הציוני בישראל התפצל לשני מחנות עוינים, ושניהם דחקו הצידה את האינטרס הציוני המשותף ואפשרו לקיצוניים להכתיב את השיח ולנווט את הספינה.
  5. שבר בין יהדות התפוצות למדינת ישראל – בשנים האחרונות חלה התרחקות הדדית בין יהדות העולם לממשלת ישראל, שיצרה פגיעה נוספת בחוסן הלאומי: החלשות התמיכה בישראל, בזהות היהודית בתפוצות, ביחסי החוץ ובהסברה. 
7.10

השמונה באוקטובר

גילינו כי בבסיס שלנו אנחנו קודם כל רוצים להגן על הקיום שלנו יחד, ללא קשר למחלוקות. בן רגע המאבקים הפנימיים הושמו בצד, הקיצוניים נחלשו, והאחדות שלנו הפכה למרכז. הירתמותה חסרת התקדים של החברה האזרחית למען החזית, המילואים, העורף וההסברה הישראלית בעולם – מעוררת השתאות. לצד זאת, כולנו יודעים שאויב משותף אינו יוצר בסיס זהות משותף, וכי אם לא נטפל במשבר הפנימי שלנו באופן יסודי, הוא ישוב לאיים עלינו רגע אחרי שהמלחמה תסתיים.  

כך נבנה מחדש את החברה הישראלית

  1. הצבת הלכידות כיעד לאומי ואסטרטגי – רתימת כלל המערכות הציבוריות בהובלת משרד ראש הממשלה באמצעות בניית תוכניות, הקצאת משאבים ויצירת שותפויות עם החברה האזרחית והסקטור העסקי, לבניית בסיס משותף רחב של זהות ותרבות ישראלית מבוססת ערכים יהודיים-דמוקרטיים. בכלל זה גיבוש הסדרי חקיקה שהופכים את היהדות לכוח מחבר במקום כוח מפריד, על בסיס העיקרון של "יותר יהדות – פחות כפייה".
  2. מעבר מ"סטטוס קוו" וטאטוא של בעיות יסוד לבניית מנגנוני התמודדות – בנייה וחקיקת מנגנון לגיבוש חוקה; גיבוש תהליכי הכרה בכאבים ועוולות ופיוס בין השבטים השונים בחברה; בחינה מחדש של חוק יסוד: הלאום; התמודדות עם אתגר הזהות הישראלית-ערבית והישראלית-חרדית באמצעות בניית ברית שוויון זכויות וחובות אזרחיות אמיתי.
  3. בנייה מחדש של צבא העם – לצד משימתו הראשונה במעלה של הגנה על ביטחון המדינה ותושביה, צה"ל יכול וצריך לספק עוד שני צרכים לאומיים אשר יחזקו את חוסנה של ישראל: תהליך סוציאליזציה חיוני שיקשור את כל חלקי החברה סביב ערכים ומטרות משותפות, והכשרת כל הישראלים במיומנויות חיוניות לשעת חירום כמו הגנה עצמית ועזרה ראשונה. על כן יש להחזיר את צה"ל למעמדו כצבא העם – באחריות משותפת של כלל הציבורים בישראל. גיוס לשירות חובה בצה"ל יחול על כל צעיר וצעירה ישראלים בגיל 18, אולם ניתן יהיה להמיר אותו במסלולי שירות חלופיים כגון בשירותי כיבוי האש, מד"א, סיעוד וכו'.
  4. חיזוק הברית עם יהדות העולם – לא רק ברית גורל מול האיומים אלא ברית של ייעוד משותף לעם היהודי. מדינת ישראל תשקיע בחיזוק הקשר עם העולם היהודי; תכיר בזרמים השונים ביהדות ובתרומה הייחודית של קהילות יהדות העולם לישראל, וכן תמסד מנגנון היוועצות ביחס להחלטות אשר משפיעות באופן ישיר על קהילות יהודיות בעולם. בנוסף, ממשלת ישראל תתייחס אל הקהילות היהודיות ברחבי העולם כחלק מתפיסת הביטחון הלאומי בשני מובנים: (1) הקהילות כנכס אסטרטגי של מדינת ישראל, נציגות אנושית מקומית בעלת יכולת השפעה בפריסה בינלאומית. (2)  הקהילות כחלק בלתי נפרד מישראל שדורש הגנה בשעת חירום. לשם כך יש להקים מנגנונים (או להשמיש קיימים) אשר יאפשרו הפעלה מהירה דו כיוונית בשעת חירום: (א) הפעלה של הקהילות היהודיות כקבוצות לחץ והסברה במדינותיהן (ב) הפעלת משרדי הממשלה הרלוונטיים לעבוד בשיתוף הממשלות הרלוונטיות כדי להבטיח את שלומן וביטחונן של הקהילות היהודיות בתפוצות.
  5. מערכת הפעלה חדשה 50:30:20 – החברה הישראלית זקוקה לדבק ערכי, רעיוני וחזוני שיאפשר לה לפעול בשיתוף פעולה כחברה סולידרית עם זהות משותפת. ויחד עם זאת, החברה הישראלית מגוונת ומחייבת הכרה בזרמיה השונים שלהם מאפיינים ייחודיים. במערכת ההפעלה החדשה 50:30:20 מדינת ישראל תתבסס על תפיסה לפיה, בכלל התחומים, הסמכויות, התוכן, מנגנוני התקצוב וקבלת ההחלטות –  50% יוקדש למישור הלאומי; 30% למישור המקומי-מגזרי ו-20% למישור הקהילתי. מערכת הפעלה זו תאפשר העברת כמחצית מהניהול של חיי האזרחים לידיהם (ראה פירוט בפרק נפרד בעמוד האחרון של מסמך זה).
כך נבנה מחדש את מערכת ההפעלה 50:30:20
yozmat@hamea.org.il
לאתר יוזמת המאה
עיצוב ופיתוח: Fine Line