כך נבנה מחדש את

המערכת הפוליטית

השישה באוקטובר, ערב שמחת תורה, תמונת מצב

  1. מערכת פוליטית שסובלת מאולטרה-מגזריות – הנאמנות של מרבית המפלגות היא לבייס המצביעים שלהן בלבד, אין ראייה כלל-ישראלית, מגזר שלא בקואליציה בקושי מיוצג והכספים מחולקים לפי מפתח מגזרי.
  2. גושיות נוקשה משתקת את המערכת הפוליטית – בחמש השנים האחרונות ישראל מחולקת לשני גושים פוליטיים בלתי גמישים. כתוצאה מכך, נושאים ממלכתיים מתפרשים כפוליטיים ולא ניתן להגיע להסכמות גם על דברים הכרחיים כמו חידוש תקנות האזרחות לשעת חירום, פטור מויזה לארה"ב ו-"ממדים ללימודים". העובדות ותפיסת המציאות מוכפפות לחלוקה הגושית, מה שמונע ניתוח ענייני והכרחי של איומים וסיכונים. אין מרחב תמרון פוליטי, ח"כים יחידים יכולים להפיל ממשלה, והתוצאה היא תקיעות קואליציונית וחוסר יציבות שלטונית.
  3. ממשלה חזקה וכנסת חלשה – הכנסת לא יכולה למלא את תפקידה כמפקחת על הממשלה, כי היא בפועל כפופה לה. ח״כים חלשים ולא יכולים לבקר את הממשלה או את ראשי המפלגות שלהם, במיוחד הח״כים הנורבגים. ראש הממשלה חזק ומחלק כיבוד/ים ולא סמכויות אמיתיות. כולם רוצים להיות שרים כי הכנסת נחשבת חלשה וחסרת השפעה.
  4. כנסת קטנה ולא ייצוגית דיה – היחס בין גודלה של האוכלוסיה וצרכיה לגודלה של הכנסת לא השתנה מאז קום המדינה, והוא נמוך באופן חריג בקנה מידה בינלאומי. כמו כן, מדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות במערב שאין בה מרכיבים איזוריים בבחירת חברי הכנסת. צירוף הנסיבות הללו יוצר כנסת שלא מסוגלת לעמוד בעומס של הרשות המחוקקת, במקצועיות ובהתמחות הנדרשת בעבודתה; כנסת המנותקת מהציבור, מהשטח, מהפריפריה והספר.
  5. משבר מנהיגות – ח"כים נבחרים על פי נאמנות לראשי המפלגות ואנשים ראויים נמנעים מכניסה למערכת הפוליטית. מספר הנשים נמוך וממילא שולחנות קבלת ההחלטות אינן מגוונים דיים – דבר הפוגע באיכותם ויכולותיהם. חל פיחות עצום במעמד של חברי הכנסת והשרים.
7.10

השמונה באוקטובר

עם פרוץ המלחמה, ראינו את המחירים של חוסר האמון במערכת הפוליטית אל מול הצורך לקבל החלטות קיומיות. ראינו את היכולת המוגבלת של הנהגה פוליטית סקטוריאלית לתת מענה למשבר כלל ישראלי, לצד פריחה של מנהיגות אזרחית חזקה עם יכולות מוכחות והזדמנות להתחדשות פוליטית. 
הטלטלה האדירה ממחישה את הצורך להחזיר את הכוח מן הקצוות אל המרכז הפוליטי; לכונן מערכת פוליטית  החותרת לבניית אמון, ולקבל החלטות על בסיס הסכמות רחבות. יחד עם זאת, הטלטלה גם עלולה לחזק את הקולות והכוחות הקיצוניים ביותר ולהאיץ תהליכי פירוק.

כך נבנה מחדש את המערכת הפוליטית

  1. הקמת ממשלת מרכז רחבה המבוססת על ״ברית ציונית״ – המערכת הפוליטית תתבסס על שותפות קואליציונית בין מפלגות המייצגות את הציבורים המשרתים ומחויבות למדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. מפלגות סקטוריאליות נוספות יוכלו להצטרף לבסיס זה. ממשלת מרכז אינה פשרה ואילוץ – אלא צריכה להיות האפשרות הראשונה להקמת ממשלה.
  2. קואליציה רחבה וממשלה קטנה – קואליציה רחבה מחייבת חתירה להסכמות רחבות, מונעת סחטנות ומגבירה ייצוגיות. היא מחזקת ממלכתיות על חשבון מגזריות, מגדילה אמון ולגיטימציה ציבורית, מאפשרת יציבות ומונעת היווצרות גושים. יחד עם זאת, על מנת שרוחבה של הקואליציה לא יביא לממשלה גדולה ובזבזנית – גודל הממשלה ייקבע בחוק עם סעיף שינוי קשיח על פי המינימום הנדרש לניהול המדינה ולא על פי מפתח קואליציוני.
  3. הגבלת קדנציות לראש ממשלה ותפקידים נבחרים נוספים – תעוגן בחוק הגבלת קדנציות  בתפקידים נבחרים (כמו תפקיד ראש ממשלה, ראש עיר, וכד') לצד צמצום היכולת להעמדה לדין בתקופת הכהונה, זאת על מנת למנוע סטגנציה וסיאוב בהנהגה מחד, ומאידך לאפשר לנבחרי ציבור לפעול עם חסינות בתקופת כהונתם. 
  4. חיזוק הכנסת – 
    • יש להגדיל את מספר חברי הכנסת באופן שיישקף את הגידול הטבעי באוכלוסייה, יצמצם את פער הייצוג המהותי, ויתאים לסטנדרט הבינלאומי.
    • יש להכניס רכיב אזורי לשיטת הבחירות הכלליות ולייצר ייצוג מקומי מובנה גם במישור הלאומי.
    • על מנת לשקף את אחוז הנשים באוכלוסייה, יש לייצר מנגנון מימון מפלגות דיפרנציאלי להגברת הגיוון המגדרי.
    • על מנת להגדיל את הפיקוח של הכנסת על הממשלה, יש להגדיל את מספר ועדות הכנסת וסמכויותיהן ולייצר הלימה בין אחריות הוועדות לאחריות משרדי הממשלה. יש לייצר מנגנוני פיקוח של ועדות הכנסת על תכניות עבודה של הממשלה ולייצר כלים פרלמנטריים נוספים לחברי הכנסת לפיקוח על הממשלה.
  5. בניית אתוס "הטובים והטובות לפוליטיקה" – חידוש המנהיגות בישראל באמצעות חינוך ערכי פוליטי בכלל מערכות וזרמי החינוך בישראל (פורמלי, בלתי פורמלי, צה"ל והשכלה גבוהה), יצירה של תודעת שליחות כלל ישראלית, תביעת סטנדרטיים ציבוריים אתיים מנבחרי ציבור.