שני משברי עומק מלווים את ישראל בשנים האחרונות ואפיינו אותה גם ערב מלחמת שמחת תורה: משבר הלכידות ומשבר המשילות. שניהם עומדים בפני עצמם אך בה בעת גם מזינים ומשלימים זה את זה.
המשבר הראשון – משבר הלכידות: בינינו לבין עצמנו.
מדינת ישראל נמצאת במשבר זהותי, ערכי וחברתי עמוק. החלוקה של ישראל לארבעה שבטים מבטאת היעדר ליבה מוסכמת ותפישות עולם מנוגדות, המקשות על החברה הישראלית לפעול יחד מול אתגרים מבית ומחוץ, עד כדי הצעות לחלוקת ישראל לקנטונים.
המשבר השני – משבר המשילות: בינינו לבין המדינה.
משבר זה מתאפיין בפער ההולך וגדל בין מורכבות האתגרים לבין המסוגלות והיכולת של מוסדות המדינה ואנשי הממשל להתמודד עמם בהצלחה. זאת, כאמור, כתוצאה ממשבר אמון בין העם לרשויות השלטון ובין הרשויות לבין עצמן. מצב זה יוצר שיתוק ממשלתי עמוק, שחיקה באפקטיביות ובתדמית של המגזר הציבורי והיעדר יכולת ומוטיבציה לתכנון ארוך טווח.
בשמונה באוקטובר קיבלו המשברים האלה משמעויות נוספות. התעוררנו בבוקר בזעזוע עמוק, שהפך לאבל כבד מנשוא של כלל החברה הישראלית. בנוסף לאיום הביטחוני, נחשפנו לאוזלת ידה של המדינה לנהל את האירוע המורכב והסבוך אליו נקלענו.
בתוך המשבר הגדול התגלתה גם לכידות וסולידריות חברתית על מנת להבטיח את קיומה של מדינת ישראל. לצד זאת, יש חשש שהלכידות הזאת היא פריכה ושברירית, ולא תחזיק מעמד בשש אחרי המלחמה.
בנייה מחדש של המערכת הפוליטית, הממשלית והחברתית של ישראל דורשת מערכת הפעלה חדשה, אנחנו קוראים לה 50:30:20. מערכת הפעלה העומדת על בסיס ישראלי משותף המחייב את כולנו, לצד ניצול יכולות ומאפיינים של השלטון המקומי, המגזרי והקהילתי לעצב את חייו של הפרט על פי תפיסת עולמו הייחודית ולהעניק מענה מהיר, יעיל ואפקטיבי. דבר שהיינו זקוקים לו במלחמה זו.
וזו החלוקה: מישור כלל ישראלי (50%) המושתת על זהות ישראלית משותפת, אחריות מדינתית איתנה ואחדות שלנו כאזרחי המדינה ובעלי גורל משותף; מישור מקומי-מגזרי (30%) המאפשר ביטוי זהותי במרחבים השונים, לצד אחריות רשותית לכלל התושבים; ומישור קהילתי-מקומי (20%) המבטא ייחודיות קהילתית מקומית מגוונת ורשתות תמיכה קרובות ומתמשכות.
וכך זה ייראה: מישור כלל ישראלי (50%) הגדול מבין המישורים, יהווה מסגרת מארגנת לשלושה תחומים מרכזיים: (1) מוסדות וגופים לאומיים; (2) פיתוח חזון משותף; (3) מדיניות ורגולציה ("כללי משחק"). במסגרת תפקידה המדינה תהא אחראית על קביעת מנגנונים חוקתיים עבור מדינת ישראל; מערך חובות וזכויות לכלל האזרחים; מתווה שירות צבאי-אזרחי המחייב את כולם אך בד בבד מאפשר שמירה על זהות; פיתוח ויישום של מדיניות תקצוב לאומית המתמרצת מרחבים משותפים; ניהול מערכי החוץ והביטחון הלאומיים; קביעת מדיניות מאקרו חברתית-כלכלית; הגדרת יעדים לאומיים ואחריות על תשתיות לאומיות ועיצוב טקסים ואירועים ממלכתיים.
בלב המישור המקומי (30%) ניצבת הרשות המקומית, הגוף הנבחר הנפגש עם האזרח בחיי היומיום ומהווה חולייה מקשרת בין הפרט לבין הממשל המרכזי. רשות זו תקבל סמכויות נוספות, אחריות ותקציבי חינוך, תרבות, ביטחון אישי וזהות על מנת לתת שירותים מיטביים ומותאמים לתושבים שבתחומה; חיזוק תחושת השייכות של הפרט והעצמת המעורבות הפוליטית-אזרחית שלהם.
המישור הקהילתי (20%) הוא מישור שאין לו מוסדות רשמיים, אך הוא בעל פוטנציאל לחיזוק תחושת שייכות ומתן חופש תרבותי ורמת ביטחון גבוהה במעגל הקרוב ביותר לאזרח. התחומים הנמצאים במישור השכונתי ושירותים המסופקים לאזרח על יד ביתו, כגון: מרכזים מסחריים קטנים, פעילויות תרבות ופנאי בשעות אחר הצהריים ובחופשות, חינוך בלתי פורמלי ו-20% מהחינוך הפורמלי, טיפוח הסביבה הקרובה (לדוגמה, גינות קהילתיות) ופיתוח שירותי דת, מסורת ורוח מותאמי קהילה כגון בתי תפילה או בתי מדרש שכונתיים. לשם הצלחתו של המישור הקהילתי, על המדינה והרשות המקומית לעודד, לטפח ולתקצב התארגנות של קהילות, במיוחד במקומות שהן אינן מאורגנות ככאלה, ועל המישור המקומי לייצר מנגנונים בין-קהילתיים המאפשרים לקהילות שונות לחיות בשלום זו לצד זו.
מערכת ההפעלה 50:30:20 מתמודדת עם משבר המשילות ומשבר הלכידות על ידי כך שהיא יוצרת מישור מלכד עבה (50%) אשר בו כלל המגזרים מנהלים ביחד את ענייניהם המשותפים, בשעה שבמישור המקומי (30%) המגזרים השונים מקבלים יותר סמכויות ותקציבים לנהל את חייהם בדומה לתפיסת עולמם; והאזרחים המאורגנים בקהילות (20%) מקבלים יותר אחריות ויכולת להשפיע על מעגל חייהם הקרוב ביותר. נושאים אשר בשנים האחרונות הפכו למוקד של מאבק בין מגזרים כמו תחבורה ציבורית בשבת, תוכניות לימודים בבתי הספר והפרדה מגדרית באירועי תרבות, יכולים לקבל מענה בחלוקה רשמית בין המישור הארצי, המקומי והקהילתי.
כדי להבין בקצרה איך עובדת מערכת ההפעלה 50:30:20 בפועל, ניקח לדוגמה את נושא הביטחון האישי והחינוך בישראל.
50:30:30 בביטחון אישי
מערכת הפעלה 50:30:20 מאפשרת לספק לאזרחי ישראל מערכת ביטחון תלת-טבעתית: טבעת ראשונה ארצית (צבא, משטרה), טבעת שנייה מקומית (מחלקת ביטחון עירונית/אזורית) וטבעת שלישית קהילתית (כיתת מתנדבים שכונתית). הטבעת המקומית (מחלקת הביטחון האזורית/עירונית) תהיה הגורם האחראי והמתכלל של כיתות המתנדבים הקהילתיות/שכונתיות. במערכת הפעלה כזו, אם קורסת טבעת ביטחון אחת, עדיין נותרות לאזרח שתי טבעות ביטחון. אם כיתת מתנדבים אחת לא מתפקדת, מחלקת הביטחון האזורית תוכל להעביר כוחות ממקום למקום. מטרת המודל התלת-טבעתי היא גם להבטיח חימוש אזרחי מובנה ומוסדר במקום כאוס שעלול להיווצר בתחום הנשק הפרטי, וגם ליצור סטרוקטורה בפריסה ארצית מלאה, מותאמת מבחינה אזורית, של אזרחים מתנדבים המאורגנים להגנה עצמית של הישובים באופן מקצועי, מוסדר ומודרך, תוך בניית מנגנוני תיאום ושת"פ בין שלושת הטבעות, וחלוקת אחריות וסמכות ברורה. מחלקת הביטחון האזורית/העירונית וכיתות המתנדבים ברמה הקהילתית/שכונתית יפעלו בשני תחומים: (1) הכנה ואימון מתמשך למצבי חירום; ו-(2) התמודדות שגרתית עם אתגרי הביטחון האישי המקומיים, בתיאום וחלוקת סמכויות עם המשטרה.
50:30:20 בחינוך
בישראל יש ארבעה זרמי חינוך, הנפרדים לחלוטין ביניהם במטרות החינוך, בתקציבים ובמקצועות הלימוד: זרם החינוך הממלכתי-עברי, הממלכתי-דתי, הממלכתי-ערבי והחרדי. מערכת הפעלה של 50:30:20 תשנה את מבנה החינוך בישראל ללא ביטול הזרמים בחינוך אלא על ידי חלוקה של המשאבים, התקציבים והתכנים לפי 50% משותף לכל התלמידים במדינה, 30% לפי החלטת הזרם ו-20% לפי החלטת הנהלת והנהגת כל בית ספר לעצמו. מערכת ההפעלה החדשה תבטיח שכל תלמידי ישראל יקבלו את התכנים הלימודיים והערכיים אשר יאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה ובחברה הישראלית, ויחד עם זאת תבטיח שכל מגזר יהנה מתקציבי מדינה אשר יסייעו בהעמקת הזהות והמורשת הייחודיים לו. בנוסף לכך, כאשר 20% מהתקציב וקבלת ההחלטות יעברו לידיים של הנהלת והנהגת ההורים בביה"ס, יהיה זה כלי בידי הרשות המקומית לעודד יותר מעורבות וקבלת אחריות של הקהילה על התכנים המועברים לתלמידים, ויסייע בבניית קהילות מאורגנות וחזקות גם במקומות שהן אינן קיימות כיום.
עקרון ההפעלה הבסיסי של 50:30:20 הוא – ריכוז וביזור, האחדה וריבוי. אנו מכנים זאת ממלכתיות מאפשרת. זוהי תנועה דו כיוונית, הדורשת מצד אחד להעביר סמכויות לפי אחוזים מסוימים, אחריות ותקציבים למישור המקומי והמישור הקהילתי, ומצד שני לבחור על מה שומרים כמשותף במישור מדינתי כלל-ישראלי. כך יתאפשר מרחב גם ליצירת סיפור ישראלי משותף מחבר ומכיל, וגם לביטויי ערכי וזהותי משמעותי של הזרמים בחברה, באופן מותאם יותר, יעיל יותר ובונה זהות. בזכות ריבוד המישורים והגברת המעורבות וההשתתפות האזרחית, כל מישור יתמקד במה שהוא טוב בו, וכולנו נהיה שותפים למימוש מערכת ההפעלה החדשה.
כתבו: ד"ר מיכל טביביאן מזרחי, ד"ר ועו"ד רעות פינגר דסברג, תהלה פרידמן, פולי ברונשטיין, אהוד פראוור.
סייעו: גלעד רובינשטיין, מעיין חג'אג' כחלון, מיטל זיידמן, אלירן רובין, יעל נחום, שי מועלם, שקד אוחנה, מתנאל בוזגלו, נעה מילר, ריי קיהיה, ד״ר אסף זיידרמן, עמיחי דנינו.
תודה מיוחדת לרב שי פירון, הוגה המושג 50:30:20
עיצבו ופיתחו: סטודיו Fine Line
יוזמת המאה היא פלטפורמה אזרחית א-מפלגתית, המבקשת להתמודד עם משברי המדינה והחברה ולקדם תפיסת מרכז מעמיקה ומעודכנת. היוזמה היא שותפות בין בכירים מעולם ההיי-טק, המגזר העסקי, המגזר הציבורי והמגזר החברתי אשר בונה בית לרעיונות, למדיניות ולמנהיגות, ויוצרת פרדיגמה ישראלית חדשה.
